ריפוי בין דורי הוא דבר מופלא ומוזר בו בעת.
במפגשי עיסוי הרחם והעיסוי הרגשי לעיתים יופיעו וישתחזרו איתי ומולי אותם דפוסים 'העתק הדבק' שהאישה מכירה מחייה ואיתם נעבוד, נפרום, נמיס, ונרכך: מידת הלב כמה קפוץ הוא, מכונס, שמור, כמה מוכנות ובשלות יש במערכת לפגוש תכנים רגשיים עמוקים ולחולל שינוי
ומה יהיה אפשרי או לא אפשרי במפגש בינינו שיפתח, שיתרכך, שינמס מתוכה.
לעיתים דווקא תפציע הפתעה מתוקה שתגיח מתוך שדה האפשרויות המרגשות והמסעירות.
למשל שהאישה ציפתה מעצמה שיהיה לה מאוד קשה במפגש, או שמאוד יכאב לה גם בגוף וגם בלב, ופתאום מוצאת עצמה מתמסרת למגע אפילו לרגעים, המגע נעים ומתאפשרת מנוחה עמוקה, הרפייה מהמאבק, ריפוי ברמת התאים, התמסרות וטרנספורמציה.
בתי היא השער אל הלילה/ מיה טבת דיין
בתי היא השער אל הלילה האחר
שמים נשפכים כחלב כהה, מתוק.
נשימות קטיפה מפריחות עננים
עפעף ירח נפקח מעל.
מעומק העלים נושבים אלינו חלומות
איננו ערות , איננו ישנות.
לגימותיה של בתי פועמות
כלב. בקצה האחד של הלילה הזה:
הריקודים שרקדנו בערב
בקצה האחר: הסיפורים
שעדין לא סיפרנו.
מסביבנו דורות שקופים
של אמהות ובנות
שקמו וישנו את חייהן בין אור
לחושך, משינה לתקומה
לשינה, ילדו זו את זו ונשכחו.
בתי היא שער אל השחר הרך,
אל כל מה שנולדתי
להזכר בו מחדש.
תינוקת / מיה טבת דיין
יפים וקמוטים, נרגשים וכפופי גורל
עתיקים כדפים מתפוררים וטריים כחלום: אנחנו
מתנקזים אלייך עכשיו.
שברונות ליבנו ורגעינו המאושרים נמשכים
משחר הבריאה ועד ריסי החלב שעל עינייך.
אבותייך ואבות אבותייך ואימות אימותיהם –
כולנו מצטופפים בפתחך להיכנס.
כפי שהלילה כולו מבקש להתנקז
אל תוך כוכב קטן, אנחנו עכשיו
אצבעותייך, אפך, בכי
ועווית הפה. היינו
הרבה סופים, עייפנו מאוד.
עכשיו כולנו התחלה.
צורה אחת של חסד כזה היא עבודה עם שדה הקונסטלציה המשפחתית – המתייחס לריפוי הבין דורי – להעברת חסכים, כאבים, טראומות, סודות, מחלות ודפוסים שלא קיבלו הכרה, נראות ותוקף מהשושלת שלנו דורות אחורה – אלינו אל תוך השדה והחיים שלנו היום.
האופן בו אני ניגשת ומתייחסת לרחם בכלל ולעיסוי הרחם בפרט הוא בארבעה היבטים:
- בהיבט הפיזיולוגי - האמון על הפריון שלך, על שלבי המחזוריות השונים, וסת, ביוץ, הריונות, הפלות, גיל המעבר ומכלול השינויים שהוא מביא איתו.
- בהיבט הרגשי - כשנטמעו ברחם חוויות רגשיות של הפלות, לידות, מסרים משפחתיים על נשיות, מיניות וגופניות, בצורה ישירה או סמויה, וחוויות מיניות.
- בהיבט האנרגטי - המתייחס לרחם כאיבר חלימה שבוראת ( כן, רחם בוראת, בנקבה), יוצרת, יולדת ומגשימה חלומות, מאווים ורצונות שלך ולא רק תינוקות בשר ודם. כאיבר חלימה המזמין חיבור ומפגש עם המהות הארכיטיפית האנרגטית הנשית, "הביג מאמא", "זקנת השבט", שמובילה, שמדריכה וחונכת אותך במסע שלך, גם אם לא חווית אנרגיה כזו בחייך.
- בהיבט הריפוי בין דורי - העברת דפוסים, טראומות, סודות, חסכים, כאבים מסבתא לאמא לבת ולנכדה, שלא קיבלו תוקף והכרה אז, ושהיה הכרח של המערכת המשפחתית שמישהו או מישהי אחרת תישא את המשא הזה על גבה או בתאים שלה במקום מי שאז לא יכלה לשאת בעצמה.
תוך כדי עיסוי הרחם והעיסוי הרגשי אנחנו פוגשות את התחושות, הרגשות, הדימויים והכאבים בסיפורים שהועברו אלינו מדור לדור, מזהות אותם, נותנות להם תוקף והכרה, מפגישות אותם עם המקור שהם שייכים לו בדמות הרלוונטית מהשושלת, ממקמות אותם במרחב הפנימי של האישה, ונותנות להם לשוחח ביניהם.
שרות להן את השיר המסויים ששייך להן, שעושה להן מקום וחסד, שמערסל את הכאב
מחזירות את החלק מהפאזל הרגשי למקום שהוא שייך אליו.
בודקות איזו עוד תנועה (בין אם היא פיזית, רגשית, או אנרגטית) שנעצרה וקפאה אז, בסיפור ההוא, מבקשת לקרות ולהשתחרר כאן ועכשיו,
ומזמינות השלמה עם הכאב שהיה עצור שם בתאים, ובמערכת לכדי שיחרור,
נפרדות מתוך שייכות למערכת המשפחתית, פינוי מקום לתנועה חדשה וריפוי בין דורי.
הנה כמה צורות הריפוי הבין-דורי שהתגלמו במפגשים בקליניקה:
- תחושת המשקל שמכביד בבטן שאינו שלה - ששייך לאמא ולסבתא ולהגנות שהן הנחילו בירושה, אל מול האפשרות להניח ולהסיר אותן ופתאום אפשר לנוח , ובמקום ההגנה המכבידה ומעמיסה הגיעה אמונה שיש משהו גדול מאיתנו ששומר, באמא הגדולה התומכת שנמצאת בתוכה ומסביבה והאופן בו הגוף באופן מיידי מגיב לכך, מתמסר, מתרכך ונח, תזכורת לגוף שהוא יודע לעשות את זה גם כשהאישה מכירה את עצמה כמאוד חרדה.
- ביקשה לשחרר כוחנות ואלימות - שעברה אליה בתורשה, להסכים לתפוס את מקומה בעולם ברוך ורכות, פגשנו את הסבתות התומכות והאוהבות שלה ואת הידיעה שאולי האהבה דילגה דור אבל היא קיימת בשורשים, ואת הידיעה שהיא לא לבד, וכמה הידיעה הזו ממלאת בתחושת בית פנימית, בטחון וקרקע.
- פרידה מהרחם - דרך מפגש עם הקושי של השושלת הנשית שלה לנכוח והשתקת הקול הנשי, עברה ניקוי אנרגטי מאוד עוצמתי, רך ועמוק ברחם- מערכות יחסים, בני זוג , חוויות, זכרונות, יוצאים ומתנקים מתוך הרחם אל תוך חוויית זקיפות, עוצמה, נטולת מאמץ, והשתייכות כבת שבט אל תוך מעגל נשים- שעוטפות אותה, מברכות ומלוות בפרידה שלה מהרחם שלה.
- הגועל והדחיה שעברו אליה מאמא שלה כלפי הגוף שלה - זה מה שאמא שלה מכירה, ושהיא אף פעם לא מספיק טובה, בהכל. ושבעצם אמא שלה רוצה לדעת שהבת שלה מאושרת ושטוב לה ולא מכירה דרך אחרת, זו הדרך שלה. היכולת שלה עכשיו להיות אמא טובה לעצמה, כשברחם כמו אגרוף קפוץ שכבר לא יודע איך להיפתח מרוב שמכווץ כל כך הרבה זמן, וראינו את ההתרככות והפתיחה שלו. ואת ההיזכרות והידיעה העמוקה שעלתה מתוך התאים שבעצם כשנולדה הוריה חיכו לה ואהבו אותה.
- החזרת החלק בתפיסה שלה של "אין לי כסף" - של השרדות כלכלית לאבא שלה , הנכחה של מי האבא ומי הילדה והסכמה לקחת אליה ממנו רק את מה שטוב ותומך בה ולהחזיר אליו את מה שלא.
- הרבה מוות , חוסר אונים ושנים של קשיי פוריות - אישה שפגשה וחוותה בעיסוי את כל רבדי ושכבות הרגישות שלה - את התינוקת הרגישה שהיתה ,את הילדה הרגישה שהיתה, הנערה, האישה הרגישה, ואת השמחה שלה שהלכה לה לאיבוד. פגשה בתהליך את הסבתות והאמהות הקדומות אוהבות אותה את הילדה שהייתה, עוטפות אותה, תומכות ונוכחות פורשות אליה ידיים לחיבוק והיא רצה אליהן , מקבלת, סופגת ומתמלאת שמחה ואהבה
- מעניינים בזוגיות - הקשורים ב"כמה מקום יש ליחד שלהם" ו"כמה ספייס ונפרדות" ,דרך מפגש עם הפלה שעברה כבר לפני תקופה - פגשה ברחם שלה הרבה בדידות, וכמויות של כאב .ראתה והרגישה שם דמות נשית, ישנה , מכורבלת. רחוקה,לא נוכחת , עברה איתה מסע טרנספורמטיבי של התעוררות והתקרבות שהפכה ליחסים שלה עם ומול אמא, יותר קשר, יותר נוכחות וערות, נתינה.
- הכל כאילו טוב בחייה - אבל כל הזמן תחושה של חוסר סיפוק מתגנבת ואורבת לה. אמא שלה תמיד הייתה לא מסופקת ממנה, במפגש יצרנו נפרדות, ניתוק כבלים אנרגטים והגיעה הבנה שבעצם אמא שלה אהבה אותה, ולא שלא היתה מרוצה ממנה, אלא רק לא הייתה מסופקת מחייה שלה, ושהיא ניסתה לשמח את אמא ולהיות הילדה הטובה. האפשרות להרגיש את גבולותיה, להתרכז רק בעצמה, ברצונותיה, הביאה מנוחה גדולה והסכמה לאהוב אותה ככה כמו שהיא. החוויה המפתיעה בגוף של סיפוק מהמגע , שהיא לא צריכה שום דבר אחר חוץ מזה שהמגע הוא מספיק, ומספק, לעומת המחשבות ששום דבר לא מספיק, ושיש כל הזמן השוואה לאחרות
- פגשה את התינוקת והילדה שהיא היתה - שרגילה להיות לבד, ואת הבוגרת שהיא שלא מאמינה שכיף להיות ביחד, הופיעה אש קטנה במרכז האגן והיא רוצה שיבואו לשבת איתה אבא ואמא והיא הקטנה, המדורה מתיכה סבל וכאב ומתמירה ומולידה מחדש אפשרות נעימה של ביחד
- המפגש עם הילדה הקטנה שהיתה זקוקה לאמא יותר - שמתגעגעת לקרבה שלה, שהיא לא תמיד חזקה כמו שמצפים ממנה, הזמנו את הבוגרת שהיא היום לתמוך בקטנה, מה שהביא רוגע ובטחון למרחב. אז אפשר היה להזמין את אמא ולספר לה איך זה הרגיש לילדה הקטנה, ולילדה הקטנה לשמוע את אמא, את האהבה והסליחה שלה. מתוך ההקשבה לקטנה שבתוכה ולאמא, והשהות איתן, נוצרה נפרדות מיטיבה בינה הבוגרת לבין ילדותיה והדאגה שלה אליהן ועליהן.גם המאמות הקדומות הצטרפו לעבודת הנפרדות המיטיבה מול ילדותיה.
- בטן שעושה "בעיות" - נפוחה, כואבת, מעצבנת, נמאס לה כבר לנסות להקשיב לה, מכשפה מושתקת, שלא נותנת תוקף והכרה למה שהיא יודעת רואה ומקבלת. הסבתא רבא הגיעה עם מלאכת הנשים שהיתה אמונה עליה אז ,להזכיר לאישה כאן ועכשיו את כוחה ואת ידיעותיה ולקחת עליהם בעלות וסוכנות מחדש.
- מבקשת להשיל את גלימת ה"וונדרוומן" - שמסדרת לכולם את החיים, מבקשת לסמוך על אחרים שהם יכולים בזכות עצמם ובכוחם, ללמוד ענווה ופשטות. פגשנו אותה כילדה בסלון של סבתא מוקפת נשים שאוהבות אותה בזכות עצמה, ככה פשוט. ההסכמה להיות אהובה בלי הצורך להצדיק את זה, בפשטות, כמו בעיני הסבתות.
- האמונה שאפשר להתפתח ולגדול רק מתוך כאב - החזרה לסבתא רבה שחייה היו מלאים רק בכאב את החלק הזה ופתיחה אל תוך מרחב רך יותר של גדילה מתוך אהבה
- ביקשה לעורר את הנשיות המיניות והיצריות - שבה מחדש, עברנו דרך התעוררות, כיסופים , געגועים למה שלא קיבלה מאמא, הבנה, אהבה, ודרכה הסכמה לנשיות שבה להתעורר.
- המפגש עם הילדה הפנימית שבתוכה - שמרגישה תלושה ולא שייכת והקושי בקשר עם הבת שלה , לאהוב אותה. מתוך ההכרה והמפגש עם התחושות, אהבה חדשה מתעוררת בה כלפי ביתה. איפה חוסר שייכות מסתובב כסיפור משפחתי בשושלת שלה?
- דרך העיסוי התחברות שלה לידע עמוק שבטי - אנרגטי ששזור בה , למיידעים מחיים אחרים, והכאב על הבדידות והיעדר השבט התומך בחיים האלה. פגשה תוך כדי המפגש הסכמה לתת לידע שלה להוביל אותה לשבט הנשי שנכון עבורה היום וחוותה את השבט הנשי עוטף אותה ושר לה
ואסיים בברכת השיר שאני שרה בטיפולים ובטקסים:
פתחו את השער/ קדיה מולודובסקי | תרגום פניה ברגשטיין
"פתחי את השער, פתחי רחב,
עבור תעבור בו שרשרת זהב
אמא ואבא ודוד ודודה
וחתן וכלה במרכבת קלה
פתחי את השער פתחי רחב
עבור תעבור בו שרשרת זהב"
ששער הריפוי יפתח ,יתרחב, ויתרווח בנשימה מיטיבה, בהכרת החלקים שלנו , על מה שמיטיב איתנו ואנחנו בוחרות לטפח ולגדל, ומה שמצמצם אותנו ואנחנו משחררות בחזרה למקור שלו, אמן!