שוב ושוב ושוב הן מספרות לי שאת הטקס אצלי הן חוות כמו במסע פטריות, אבל בלי (לא שאני יודעת- ניצבת מולכן מכשפה סאחית למדיי, את מסעות התודעה שלי אני עושה נטורל…), היישויות, המסרים, הגילגולים, בעלי הברית החיות, הצמחים, המאמות שבאות לתת מתנות ומסרים, ההתמסרות והשמירה, הדרכה שנוכחת שם נותנת יד, ומעבירה את הסף
וכך כתבה אישה יקרה שעברה את הטקס אצלי:
"אתמול זכיתי במתנה ענקית. האחיות שלי הזמינו אותי לטקס סגירת עצמות לכבוד לידתו של בני.
יקח לי חודשים, אולי שנים, להרגיש את האדוות של החוויה הזו בחיים שלי. אני כן יודעת להגיד שאני בהודיה גדולה. במשך שעתיים חזרתי להתקיים בתוך מה שנקרא תודעת לידה (שחווים בעת לידה רק בלי הצירים :)), במקום ללא זמן, בתוך-לא בתוך הגוף שלי, חולפת על פני חיים אחרים, רואה חיות וצורות וגוונים שונים של אור, מוצפת בפחדים ובאהבה בלי פשרות.
בחלק האחרון של הטקס, ענת, שהעבירה אותו, שרה לי שירה מקודשת כשאני עטופה בצעיפים לכל אורכי, כמו גולם של פרפר. לאט לאט היא השילה את הצעיפים, וכשהצעיף האחרון שהיה על עיני הוסר – נראה פתאום אור גדול מאוד. חווית הלידה שלי עצמי התערבבה עם חווית הלידה של זוהר. ילדתי ונולדתי במקביל.
באחד הרגעים האחרונים של הטקס ראיתי בעיניי שבט נשים שר סביבי, עוטף אותי ועלה בי געגוע למשהו שאני כבר מכירה. כל החיים אני כמהה לדבר הזה שאני לא בדיוק יודעת איך הוא נראה.
אני גם בהודיה גדולה על ענת שהעבירה את הטקס בנדיבות אינסופית, שאהבה אותי במשך שעתיים בלי תנאים ונתנה לי מהידע והחוכמה הרבים שלה."