המחברת שלי

owl2

פוסט

ענת לביא

ענת לביא

על הקשר בין אובדן לא מעובד לקשיי פוריות

או על - למה דווקא ברחם נתקעות נשמות טועות ותוהות?!

אנחנו כנשים פוגשות את מעגל החיים-מוות-חיים כל חודש מחדש בין ימי הביוץ לימי הוסת ולימים שביניהם,
מי יותר ומי פחות, מפני שרובנו הורגלנו חברתית ותרבותית להתייחס למחזוריות שלנו כאל מטרד ולא כאל מעיין חוכמה נובעת (תרתי משמע)
אה .. ויש גם את עניין ההורמונים הסינטטיים שגם משבשים את החיבור הזה..

ימים בהן אנחנו עפות על עצמנו, על החיים והחיוניות, מלאות יצירתיות, רעיונות ודרייב
לעומת ימים בהן אנחנו מכונסות פנימה ומוזמנות לשחרר את כל המיותר, את כל מה שלא משרת אותנו יותר, ואולי גם לכאוב ולהתאבל על מה שלא צלח בחיינו- קטן כגדול-

ראיתי את זה רבות אצלי בקליניקה, כשישנו אובדן מוכחש ומושתק, פעמים רבות הוא יתבטא ויציף את עצמו דרך קשיי פוריות או לידות ארוכות מאוד וקשות.

כמו יש משהו שמבקש שישמעו אותו, יראו אותו והמקום הכי "הגיוני" עבורו להתבטא בו זה הרחם- מקום החיים והמוות.

הרבה פעמים דרך 'שמיעת' הנשמה- הנכחה שלה כאן ועכשיו במרחב ביני לבין המטופלת, סגירת עניינים לא סגורים ביניהם, אמירת כל שיש לומר, פרידה בקצב של המטופלת ובאופן שנכון ומתאים לה, תשומת לב מודעת לתחושות הגופניות, לרגשות ולדימויים שעולים מתוך המפגש הזה,
מתפנה מקום.

הנשמה יכולה לחזור למקומה
והאישה
להתפנות ליצור חדש
ליצור חיים.

דרך אגב, סוד קטן, הרחם שלנו אחראית ליצירתיות ולהולדת כל חדש בחיינו לא רק תינוקות אנושיים…

תגובות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט