המחברת שלי

owl2

פוסט

ענת לביא

ענת לביא

על ברכת הסבתות הקדמוניות ועל סבתא ברכה הפרטית שלי

"תרפאי דרך הרחם שלך" היא אומרת לי, רוח סבתא ברכה שלי –

כשאני זקוקה להדרכה והכוונה מסבתא, אני יוצאת ליער, מול שדה חרוש, פורשת שאל על האדמה המבורכת ספוגת הגשם,מתכוונת, מתחברת, פותחת לב, אוזני רוח ומקשיבה

"תרפאי דרך הרחם שלך"

ואני סופגת פנימה ומקשיבה

מסכימה לשמוע ולדעת את ייחוד אופן הריפוי שלי,

יודעת שלא סתם הייתי שם דולה איפשהו בדרך המקצועית שלי, ושעכשיו אני מיילדת נשים בתקופות אחרות בחייהן ולא סביב לידה פיזיולוגית של תינוק (ואם כבר סבתות קדמוניות – הסבתא מהצד השני הייתה מיילדת…) – שמעתי זאת פעמים רבות בסוף טקס סגירת עצמות או במפגש פסיכותרפיה גופנית – שהאישה מרגישה שהיא נולדת מחדש, או תחושה גופנית ממש שעברה דרך תעלת לידה אל עבר מרחב חדש בחייה.

מקשיבה עוד ויודעת שכוח הסבתות הקדמוניות הוא כוח ריפוי חזק במרחב המרפא המשותף שלנו בקליניקה. לא רק ביער:

דרכי מגיעות הסבתות להזכיר את כוח החיים שבאישה, את כוח השבט ועוצמת הנשיות, את ההסכמה להיכנס "למערה" כדימוי ואולי כפשוטו בימי הוסת, או בשעת אובדן וצער. אנחנו יכולות ליצור " מערה" בזמן הטיפול סביב האישה בעזרת שמיכות, כריות, החשכת החדר, ומגע תומך ונוכח, או באמצעות הדמיון, ולהזמין את נשמת סבתא להדריך את האישה, ולתמוך בה בזמן המסע שלה חזרה פנימה אל עצמה. כך היא תמצא שם נחמה ושיחרור, ביטוי הכאב ופורקנו, ותתאפשר שיבה אל מעגל החיים כשהאישה מלאה בכוחותיה ובשקט פנימי. 

דרך כוח הסבתות אנחנו יכולות לשמוע ולקבל מידע על בהלה, חרדה, תקיעות או מכאוב גופני השייכים אולי לחיי האישה ולסיפורה מכאן ועכשיו, או השייכים לאישה אחרת מהשושלת שלה, שסיפורה אינו נשמע, שהסוד שלה היה כל כך קשה וכבד, שהיה הכרח באופן הכי פשוט להעביר אותו הלאה בגנים, כדי שסיפורה לא ייעלם ויישמע בסופו של דבר דרך מישהי מהמשפחה. 

אנחנו מזהות מה של המטופלת ומה של השושלת שלה, מפרידות, עושות סדר, ומחזירות את הסימפטום / התחושה לאותה אישה יקרה מהעבר, משחררות את המטופלת מסיפור שאינו שלה, ומאפשרות מרחב נקי לנשימה מחודשת והתמלאות בבריאות ובשמחה חדשים.

דרך כוח הסבתות אנחנו יודעות שאנחנו לא לבד, ושא.נשים יקרים לנו שעזבו את עולם הגוף והחומר עדיין מלווים אותנו באהבה גדולה, ומכוונים אותנו ושומרים עלינו אם רק נפקח עיניים, אוזניים ולב, באמת להסכים לחוש אותם סביבנו.

הסבתות מדריכות, מכוונות, מאפשרות הפרדה ויצירת סדר והחזרת חלקים למקומם הנכון, התאבלות על כל מה שמת וקמל באישה, התמלאות בכוחות וחיבור לחיים.

בין אם זו מטופלת שחוותה תאונה קשה, ורוח סבתא ממש כמו דחפה את המכוניות בכדי שיצאו בחיים, ואחר כך לאורך כל מפגשי הריפוי שלנו ביחד בקליניקה – אותה סבתא היתה כוח מרפא ומזכיר עבור אותה אישה את כוחותיה, את המשאבים הזמינים לה לריפוי מיטיב, גם בתוך כאב וקושי גופניים ,רגשיים ורוחניים גדולים מאוד.

או מטופלת שהגיעה לעיסוי רגשי מתוך ניתוק גדול ותחושה שהיא מחוץ לגוף שלה, וסבתה המתה הגיעה אלינו במהלך העיסוי (זה היה "במקרה" ביום הזכרון לשואה – וסבתה ניצולת שואה, כשאותה אישה אינה רגילה לחוות את רוח סבתא כך במהלך היומיום) והביאה איתה חיבור אוהב אל הלב של אותה אישה ועזרה לה לחזור חזרה אל תוך הגופנפשנשמה שלה לאחר הניתוק.

אלו דוגמאות ספורות מתוך מפגשים יומיומיים שקורים בקליניקה.

תכל'ס מסבתא ברכה שלי למדתי לכשף, עוד כשהייתי ילדה, ולפני בכלל שידעתי שאני כזאת ושזה מה שבאתי לעשות בעולם,

עיניי הלב שלי ספגו כל שיכלו ממנה- מהריפוי שהיא הייתה:

שכונת הבוכרים. ירושלים. מטבחון זעיר פצפון. שמיכות פוך כבדות של פעם. ריחות אורז, חצילים על האש, ממולאים, כוסברה ושום. פיתות יזדי עם קצח. אישה אחת קטנה שרואה את צער העולם ומלמדת חסד, חמלה ואמת, בעיניים טובות, ידיים רכות. אפגניסטן אחת מלאה סיפורים וריחות חלומות ופתרונם, תה עם גרניום. צמחי מרפא, קמעות .ואהבה אחת ענקית בתוך סירים גדושים ומתובלנים.

אישה שכשמה כן היא – ברכה.

אני מלאת הודיה לך סבתא אוהבת אחת.

ולכן סבתות קדמוניות שבאות דרכי לסייע בריפוי המטופלות

מסיימת בשירה של צילה זן בר צור – חוקרת שמאניזם נשי אפגני שהשירים שלה (כשהקלדתי יצא לי "שהסירים שלה" ולא סתם..) מרחיבים לי את הלב, ומחזירים אותי אל תוך עצמי וכוחות הריפוי שלי כשאני לפעמים הולכת לאיבוד.

כן, גם מכשפות מאבדות את דרך הלב שלהן לעיתים :)

אם גם את רוצה לרפא את עצמך דרך כוח הסבתות
בואי
אני פה בשבילך
לתווך דרכי את הסבתות הקדומות ואת הרפואה שלהן.

ואת מוזמנת לשתף פה על הסבתא הפרטית שלך ועל הכוח שציידה אותך בו.

תגובות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט